1. אומנם בתשובה מאהבה (ח"א סי' קכט) כתב לאסור את אגוז המושקאט מטעמים אחרים. ע"ש.

2. רמ"א (תנג ס"א), וכ"כ בשו"ע הרב (תנג ס"ד), ובתנאי שיבררו יפה מחיטים.

3. שו"ת בית אבי (ח"ב סי' יא). ולעצם אפונה ראה בשו"ע יו"ד (רצז ס"ג) שהאפונה הוא מין קטנית.

4. כן כתב בילקוטי מהרי"ח (דף כא ע"ב) שאגוז אדמה (בוטנים) הוא מין קטניות, וכן מצדד בפתחא זוטא (סי' ב סק"ה). וכ"כ בנטעי גבריאל (פרק לח סעי' ד). וביד אהרון הובא דאין הם בכלל קיטניות, ובפסקי תשובות ח"ה (סי' תנג אות ה) הביא שהמקראי קודש (פסח ח"ב סי' ב) והאגרות משה (ח"ג סי' סג), כתבו שמדינא הקינטיות מותרות, אך למעשה לא נהגו לאוכלם.

5. שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מז.

6. רמב"ם פ"ה מהלכות חמץ ומצה ה"א, רמ"א, ושו"ע יו"ד (רצז ס"ג).

7. שו"ת משנה הלכות מהדו"ת ח"א סי' שצב.

8. באורחות חיים (סי' תסז אות כ') הובא שאין הזנגויל נחשב כמין קטנית. אמנם ביד אהרון כתב להחמיר מטעם אחר, (בקלופין).

9. בשו"ת רב פעלים (ח"ג סי' ל בד"ה ודע) כתב לאסור לאשכנזים ולהתיר לספרדים. מלבד אותם האפונים המגיעים בשקים שהיה בהם קמח או בצק שאז נהגו לאוסרם.

10. בספר מרחשת (סימן ג).

11. לדעת הרמ"א (או"ח סי' תסד) אין אוכלים אותו בפסח, ויש מי שמתיר, (ט"ז או"ח סי' תסד סק"א, ובסי' תנג סק"א ביאר דעת הרמ"א שאסור מכיון שגידולו הוא בשרביטין כגידול הקטניות). והחיי אדם כתב (כלל קכז סס"א) שנהגו שלא לאוכלו אפי' נתערב קודם הפסח ביין, וכ"כ הברכ"י (תנג אות ב), וכן אסר בשו"ע הרב (תנג ס"ד) כיון שדומה בגידולו לקטניות.

12. בספר מרחשת (סימן ג) כתב שהכוסברה אינה נחשבת כקטניות אלא כירק. ובשו"ע הרב (סי' תנג ס"ד) ביאר דהיינו "אוליאנד" שכתב הרמ"א שאין בו משום קטניות, [ובט"ז והמג"א (ריש סי' תנג) כתבו דצריך בדיקה רבה שלא יהיה בו מין דגן מעורב].

13. מבואר בשו"ע הרב (או"ח סי' תנג ס"ד) שאם גרגיריו דומים לדגן מחמירים בו ואם אינם דומים הקילו בו. ועי' בשו"ת מהרי"ל (סי' כה) שכתב, הר"מ מרזבורק התיר כמון, אמנם לפי הסמ"ק נראה לאסור כל דמידגן כמו חרדל.

14. בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' קלג) כתב שהוא נמנע מלאכול מהכרכום כי הוא בחוש כקמח, והיה לוקח רק מן הנלקח בשעת לקיטתו, וכן אסר הרמ"א (בסי' תסז סעי' ח) משום ערבוב קמח. ובש"ע הגר"ז (סי' תסז סעיף כב) כתב לאסור ליקח מכרכום אף הגדל בגינת ביתו, מפני מראית העין, שאין שם כרכום גדל כלל. ע"ש. ומשמע שאם יש קצת כרכום גדל אין לאסור, ולפי זה, האידנא שאין חשש זה נוהג כלל שרי.

15. הוא מין עץ שבהינדיא, אך צריך לדקדק שיהא מהמין הבא מהינדיא כי יש מין אחר כדמותו ונעשה מקמח חיטים. חיים שאל (ח"ב סי' לח אות יג), שערי תשובה (סי' תנג סק"ד).

16. רמב"ם פ"ה מהלכות חמץ ומצה ה"א, שו"ע הרב (תנג ס"ג). ובשו"ע יו"ד (רצז ס"ג).

17. הנה בברכי יוסף (סי' תנג) כתב שנהגו לאוסרם לבני אשכנז משום קטניות, והביא בשם ספר בית דוד (סי' ריו) שהתירם, והוא פקפק על היתר זה מפני שדומה לקטניות. ובספר שערים המצויינים בהלכה הביא משו"ת יד יצחק (ח"ג סי' צב-ב) שכתב לאסור פולים ועדשים ירוקים כשהם בשרביטיהם ולא נראים לחוץ. ורק כשהם צעירים מאוד עדיין לא צמחו הזרעונים, נראה שאין עליהם גזרת קטניות, כי כבר מצינו שקליפתן חלוקה מגוף האוכל. וע"ש. אמנם בשו"ת מהר"ש (ח"ד סי' כו) כתב להחמיר.

18. בהגהות אשל אברהם מהגאון מהר"א אופנהיים (או"ח ריש סי' תנג) מביא בשם תשובת בי"ד, שפולין חדשים מותרים בפסח, ודוקא הישנים אסורים. ולפ"ז הפול הירוק מותר. [ולענין פול בשרביטין ראה בערך עדשים]. בשו"ע הרב (סי' תנג ס"ג) אסר פולין. ובשו"ע יו"ד (רצז ס"ג).

19. בהררי קודש הביא משו"ת ישועות משה ולהגרי"מ אהרונסון שנאמר לו בשם הגרצ"פ פרנק זצ"ל שהתיר לאכול פסטוק בפסח. וראה בפסקי תשובות (תנג ס"ז).

20. שערי תשובות ריש סימן תנ"ג וחכמת שלמה או"ח סוס"י תסג.

21. בחיי אדם [כלל קכז ס"ב], ובש"ע הגר"ז (סי' תסז סעיף כא), כתבו שנהגו שלא לאוכלו הואיל ושורין אותו במי שעורין קודם ייבושו.

22. במשנ"ב (סימן תנה ס"ק מד) השווה קימל לקצח, וכתב די"א שלא לאוכלם כי מעורב בהם אחד מחמשת המינים, ואי אפשר לבודקן יפה. והט"ז (תנג סק"א) כתב, שאם הוא אותו מין שגרגריו דומים לדגן הוא אסור מפסח, אבל מין שאינו דומה לדגן מותר.

23. נטעי גבריאל (אמנם בפרק לט ס"ו הביא י"א וי"א, אולם בפרק נו ס"ב הכריע להקל).

24. שו"ע יו"ד (רצז ס"ג), ובשו"ע הרב (תנג ס"ג) כתב שנהגו שלא לאוכלו.

25. בפסקי תשובות (תנג ס"ה) הביא דעת הרמב"ם (בפ"ה מהל' כלאים הי"ט), שהכותנה אינה בכלל קיטנית, ולכן לא חלה עליה הגזרה, המקראי קודש (פסח ח"ב סימן ס) שהואיל והכותנה אינה מאכל אדם כלל וראוי רק לשמן, אין בו דין קיטנית. ואף הגר"מ פיינשטין כתב כן, ובמנחת יצחק ח"ד (סי' קיד) הסתפק בזה ונשאר בצ"ע. ולכן אסר כל השמנים המופקים מזרעונים כיון שקשה לבררם ממיני תבואה. וכן כתבו לאסור חשב האפוד (ח"ב סי' יח), וראה עוד במנחת יצחק ח"ג (סימן קלח) שהסיק להחמיר מספק.

26. בית מאיר תסז ס"ה.

27. בשו"ת חתם סופר _חאו"ח סי' קכא) חתב שאינו מין דגן, ודחה דברי מי שאומר כן. ומשמע דמ"מ מין קטנית הוי. (ובלשונם התירס הוא "טירקשע וויץ"). ובחכמת שלמה (בהגהותיו לש"ע או"ח סי' תסג) כתב שהוא קטנית ודאי. וכ"כ המשנ"ב (תנג סק"ד).